"דרך הבּוֹדהיסאטווה" (בּוֹדהִיצָ’ארְיָאוָטָרה), פואמה המחזיקה כ-770 בתי שיר שנכתבה במאה ה־8 על ידי שנטידווה (Shantideva), נזיר מצפון הודו. הפואמה נחשבת ברבים לטקסט החמלה המכונן של זרם המָהָאיָאנָה, הבודהיזם הטיבטי. הפואמה נכתבה בסנסקריט ותורגמה לטיבטית במאה ה־12. טקסט זה בעל חשיבות עליונה לכל המתעניין בבודהיזם טיבטי בפרט, ובבודהיזם בכלל.
"דרך הבודהיסאטווה" נכתבה כניתוח אנליטי נוקב של מצבי אנוכיות וזולתנות, וכמדריך אישי המכוון להתעוררות התודעה ולטיפוח הוויה של אהבה, חמלה, נדיבות וסבלנות. הפואמה מעוררת מצבי תודעה חיוביים וייחודיים, שמסיטים אותנו מסבל ומאבק חסרי תכלית לשמחה ושלווה, ובאופן הדרגתי חושפת אותנו למלוא ההדר של זרם המָהָאיָאנָה.
מאז כתיבתה ועד היום משמשת הפואמה כבסיס ללימוד, להרהור ולמדיטציה על ידי דורות רבים של מתרגלים.
התרגום מנגיש את היופי הפואטי של המקור, שומר על המשמעויות הרוחניות במלואן, ומציג את החוכמה הבלתי נתפסת של שנטידווה בעברית בת זמננו.

פמה צ’ודרון (נ’ 1936) היא נזירה בודהיסטית ממוצא מערבי, והמורה הראשית במנזר הטיבטי גמפו אבי שבנובה סקושיה, קנדה. צ’ודרון כתבה ספרים רבים המפרשים את הוראת הבודהיזם הטיבטי. "להיות בודהיסאטווה" הוא גולת הכותרת של יצירתה. צ’ודרון מפרשת כאן את הפואמה של שנטידווה עבור קהל מודרני בשפה בהירה וציורית, ובקשיחות וחמלה שאפיינו את כתיבתה כל ימיה.

"אם יש בי הבנה כלשהי של חמלה
ושל תרגול התודעה הערה, הרי שאלה מבוססים
בשלמותם על דרך הבודהיסאטווה."
הדלאי לאמה ה־14